מיגרנה

ראשון בבוקר קיבלתי התקף מיגרנה. מהסוג שמשבית. תהיתי מה היו הנסיבות שקדמו לו, שסביר להניח היוו טריגר.
גלגלתי אחורה בזכרוני לשבת בבוקר… התעוררתי אחרי לילה עם יקיצות מרובות עם אלון הפצפון. אחר כך ניפגשנו עם חברים למדורה וסאג׳ לקראת יום ההולדת הכיתתית של בתי עם חבריה. להכיר את השטח, לראות מה צריך. בין לבין האכלתי את אלון, ואספתי איצטרובלים עם הבנות. הרדמתי על המנשא, הכנתי הזמנות ליומולדת, והייתי ממש צמאה  רק שכל פעם דחיתי את הצמא שלי. היתה גם עייפות גדולה ורציתי שנחזור הביתה ונוותר על הטיול אבל גם את זה דחיתי כי הבנות ממש ממש רצו לעשות את מסלול ההליכה ביער. ואז, כשכבר רצינו לנסוע הביתה האוטו לא הניע – הלך המצבר. ואני כבר איבדתי את הסבלנות ויריתי גיצים באוויר. וכשהגענו הביתה אחר הצהריים במקום לנוח, הייתי עסוקה בלטפל במשימות שקשורות לעבודה, ואחר כך בכביסות, המרק הטחון לאלון, מקלחות וארגונים והופ נגמר הזמן..

הרהרתי על היום הזה.. חשבתי לעצמי כמה מעט התייחסתי לגוף שלי, לא שתיתי מים כמעט בכלל, לא נחתי, כאבו לי השרירים מההליכה ומלסחוב את אלון.. והנה ביום ראשון, הגיעה המיגרנה.
הגוף שלי הכריח אותי להתייחס אליו. להתייחס אלי.
הייתי כל כך עסוקה. עסוקה בהכל.
חוץ מבעצמי.
איכשהו, הכל היה קצת יותר חשוב ממני וצער עלה בליבי.
נשכבתי על הספה, עצמתי את עיני והרגשתי איך הכאב הדחוס והקיצוני שהכריע אותי ביום ראשון בבוקר.. מוצא היום מקום קצת יותר מרווח בתוכי.
הפעם הכאב לא צריך להגיע לקצוות.
הפעם אני מסכימה להקשיב..
להיות איתי.
ותוך כדי התנועה הרכה הזו שהגיעה..
הרחבתי את נקודת מבטי וחשבתי על התפקיד שלי.. שלנו – נשים.

אמהות בשירות.

רציתי להגיד לעצמי שזהו רק המקרה הפרטי שלי, אך ברור לי, אחרי עבודה של שנים עם נשים, איך בתוך ההגדרה הזו של אמהות בפרט ונשים בכלל, מתקיימת ציפייה ברורה להיות למען אחרים.ות.
לטפל, להכיל, להקשיב, להתעגל, להתכופף, להרים עוד משא, להיענות לעוד בקשה..
ואם אפשר, אולי אפילו רצוי, גם לטפח קריירה ולשמור על גזרה חטובה.

ויש ימים, שהאמהות גוזלת אותי ממני.
עמוסה בצרכים, בביקורת עצמית ובדרישות.
והגוף, שלעיתים מרגיש כאילו היא כלל לא ברשותי..
שינויים הורמונליים תכופים, הריון, לידה, הנקה, השמנה, הרזייה (?)
ומודל יופי תרבותי ברור ומצומצם שהופנם פנימה, מעצב מבט ביקורתי אל האישה המשתקפת במראה.

ואני רוצה

לסחוב פחות,

להאט,

להקשיב לי,

להקשיב לגוף, לאיתותיה

לגלות מה גופי מבקשת ברגע הזה

לתת רשות לעצמי

להגיד לא – למי ומה שמכביד עלי

להגיד כן – למי ומה שמיטיב איתי

לבקש עזרה

להרפות אל מה שישנו

להסכים לראות אותי

בעיניים טובות